איך זה מרגיש להיות עם הפרעת קשב וריכוז?

רופאים קוראים לזה "הפרעת קשב וריכוז". מורים והורים קוראים לזה "בעיית קשב וריכוז".

אני, אחרי שנים של הכרות עם הקש"ר: מתוך החוויה העצמית שלי, כמורה לתלמידים וגם כאמא וכמאמנת, בחרתי לקרוא לזה אתגרי קשב וריכוז. למה אתגרים? אסביר בהמשך.

איך זה מרגיש להיות עם קש"ר?

דמיינו עצמכם עומדים ביום קיץ חם, באמצע צומת סואן. סביבכם מכוניות נוסעות לכל כיוון, צפירות, רמזורים מהבהבים, ואפילו מצפצפים, אנשים הולכים לכל הכיוונים, מדי פעם דוחפים אתכם, או דורכים עליכם, המון רעש: קידוחים, צפירות, צעקות, שלטים מהבהבים...

כל החושים שלכם נמצאים תחת התקפה!

באופן הכי אינסטינקטיבי תרצו לברוח, למצוא מפלט.

ואם במצב הזה – אתם נדרשים לעשות משהו: למשל לקבל החלטה או לענות על שאלה שדורשת מחשבה? איך תרגישו? איך תתפקדו? איזו איכות תהיה לעבודה שלכם?

ככה מרגיש מי שיש לו קש"ר. התקפה מתמדת על כל החושים בו זמנית, כל הזמן. אבל לקשו"ר אין מפלט לברוח אליו, ה"התקפה" על כל החושים מתקיימת כל הזמן.

דימוי אחר זה כמו לעבוד על המחשב, עם 17 "חלונות" פתוחים, בנושאים שונים, בו זמנית.

אילו אתגרים עומדים בפני האדם הקשו"ר?

הנה כמה מאפיינים משותפים:

אימפולסיביות – להגיד לפני שחושבים, לעשות לפני שבודקים, לקפוץ לבריכה לפני שבודקים אם יש מים.

מחשבות אוטומטיות שליליות ("מחשושילות") – שגורמות לכל אמירה / מצב להראות שלילי, מפחיד ומרתיע.

קושי בתקשורת חברתית שיוצרת בדידות והשתבללות.

היום אני גם מבינה שהאתגרים הללו הם אולי תירוץ לאי הצלחה, אבל הם בהחלט אינם סיבה. למדתי שאני יכולה לתת לקשיים לנהל אותי, אבל אני גם יכולה להכיר אותם, להבין את הקושי, להציב לעצמי אתגר – ולנצח.

אימון הוא צעידה משותפת: אתה המתאמן קובע את החזון ומגדיר את המטרה, אני המאמנת מביאה את הכלים. בדרך נכיר את היכולות והעוצמות שלך המתאמן, נלמד להסתכל אחרת על הקשיים, ובהדרגה מתוך חוויות של שינוי והצלחה תוכל להתקדם ולהגשים את מטרותיך.