לקראת שבת - אמא
השבת של ילדותי היתה טיול לגן החיות של תל אביב (כן, ההוא שליד העירייה שנסגר מזמן), ותפוח מצופה בקריש אדום קשיח ובלתי חדיר. היו גם שבתות של עבודות גינה (איסוף עלים וניקוי אחרי כיסוח הדשא), ובקיץ - הייתה הבריכה של תל השומר.
כך נראתה השבת של אימי:
הזמן נמדד לפי הקרבה לכניסת השבת. כולם עסוקים וממהרים. לא מדברים, לא מחייכים, אין זמן למנוחה, עוד מעט
שבת. כל מה שאפשר מכינים יום קודם. ביום שישי בבוקר, סירי התבשילים כבר מונחים על הגחלים, ובתוך החדר שופכים מים לשטיפה אחרונה. כשהבית מוכן ונקי מוציאים את מפת השבת הלבנה לפרוש על השולחן, ואת מחצלות השבת פורשים על הרצפה. זה היה האות בשבילי ובשביל אחי להתחיל לדהור ולהתגלגל על המחצלות...ומגיעים גם ילדי השכנים, וכולם דוהרים ומתגלגלים על המחצלות. אימי, כל גופה כואב מהעבודה, צועקת! רק ניקיתי!... הבית מוכן לשבת ... החוצה...!
אבא יוצא לבית המרחץ וחוזר ריחני ומגולח עם זר קטן: 3- 4 פרחי גרניום בצבעים שונים, קשורים למקל עץ. הוא מניח אותו בכוס על שולחן השבת שעליו כבר מונחות ארבע החלות, קעריות עם צ'רשי (סלט דלעת מבושל, חריף) ועם מסייר (ירקות מוחמצים), וגם קערת פירות ופיצוחים. הפמוטים, שהם פנכות קטנות עם שמן עם פתילה- כמספר החיים והנפטרים בבית. כולנו לובשים בגדי שבת חגיגיים. יחד עם הבגדים, גם הפנים נמלאים אור, והדיבור הופך רך ושקט. גם אם רבתי עם אחיותיי או אחי והיה בי כעס עליהם הם מסתכלים בי במבט מפייס: "שבת היום, אסור לריב".
כשאבא חוזר מבית הכנסת, עיניו מאירות, והוא פותח בניגון שבת. חלקנו מצטרפים ושרים, ומכל החצרות עולים הניגונים. שבת המלכה נכנסה, שבת שלום.
מוקדם בבוקר שבת יגיע סבא, יפתח את הדלת ויקרא: "אלי יקום בקרי – יקום מזלי" (מי שקם מוקדם מזלו קם מוקדם איתו). כולנו נקפוץ מהמיטות ונתקהל סביבו. סבא יתיישב לאיטו ויוציא מן הכיס נייר צהוב מקומט, יפרוש אותו על השולחן ומתוכו ינצנצו אלינו גבישי סוכר צבעוניים "סוכריות סוכר" וכולנו נכניס לפה, נתענג על מתיקות השבת.
איך נראתה השבת של ילדותכם ואיך נראית השבת שלכם היום?
יש משהו מהשבת ההיא שאתם רוצים שגם ילדיכם יחוו?
מחכה לתגובותיכם - כאן למטה...
(כל הזכויות שמורות לכותבת ולבני משפחתה)